Search
  • ayala garby

למה שאני אסלח? לא מגיע לה, ומה "מגיע" לך? האם לך מגיע להמשיך ללכת עם הסבל? הכאב? הפגיעה והאדם הפוגע?



הוא נכנס לחדר הטיפולים ומכריז: "אני פה כי אשתי שלחה אותי . .. לא יודע מה את עושה.. היא אמרה שזה קשור לסליחה -אז תדעי מההתחלה אני לא מתכוון לסלוח, לא מגיע להם..".

אני מחייכת, נושמת, ועונה: אתה לא צריך לסלוח.

מה כל כך קשה לנו בסליחה?

אולי המחשבה שאם נסלח זה מוחק את מה שהיה – זה לא!

אולי המחשבה שאם נסלח אז זה בסדר מה שהיה – זה לא, הסליחה היא לאדם ולא להתנהגות.


סליחה,

היא לעיתים קשה, טעונה..

ככה לרוב אני פוגשת אותה בקליניקה.

אנשים שמתיישבים ומכריזים כי הם לא מוכנים לסלוח,

כי האדם השני לא ראוי לסליחה. . ..

כי אם אני אסלח אז זה בסדר מה שהוא עשה..

כי אם אני אסלח אני צריכה להיות איתו בקשר. ..

כי אם אני אסלח זה בסדר שיעשו לי את זה שוב.

ועוד ועוד אמונות אשר בעומק לא באמת קשורות למהות של סליחה.

ביהדות אם פגע אדם באחר אולם לאחר מכן הביע חרטה כנה לנפגע וניסה לתקן את העוול שגרם, על הנפגע לסלוח ולהתפייס. "לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור" ( משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב', י')

אולם אם הפוגע אינו מביע חרטה, אין כל חובה לסלוח, עם זאת מידת חסידות היא לסלוח.


ואני תוהה – האם את/ה גם לא ראוי לסליחה?

האם מגיע לך להמשיך לסחוב הלאה את הכאב?

את האדם שפגע בך?

כי כאשר אני לא סולחת אני ממשיכה לסחוב את המעשה ואת מי שעשה לי את העוול ופגע בי.. .

ברנדון בייס- מורה לחיים, היוצרת של שיטת המסע, אומרת: "לא לסלוח זה לשתות כוס של רעל ולקוות שהאדם השני ימות".

ואכן על פי מחקרים אנשים סולחים הם בריאים יותר ושמחים יותר, ולהיפך.

אולי הקושי לסלוח נעוץ בין היתר בדרך בה ניסו המבוגרים לסיים מריבה שהייתם שותפים לה?

לי במשך שנים הדהד בראש המשפט "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם"...

כזה שאומרים עם לחבר את הזרת שלי לזה של הילד מולי,

בלי באמת לשמוע ולראות את הכאב/ הכעס/ חוסר האונים שלי או של האחר.

זו איננה סליחה, זו רק דרך אולי לגרום לשקט תעשייתי, להפסקת אש.


מהי סליחה?

הסליחה היא היכולת לשחרר את האירוע- את ההתנהגות ולראות את האדם מעבר למעשה.

בעיני זה בדיוק כמו הסליחה שאנו מבקשים בתפילה מהקדוש ברוך הוא – אנו מבקשים שיראה אותנו ולא את המעשים שלנו. רוב האנשים שאני מכירה לא היו רוצים שידונו אותם רק לפי המעשים שלהם אלא לפי כוונת הלב . ..

סליחה מתרחשת באופן טבעי ולאבכוח רק לאחר ביטוי של הכאב/ פגיעה/ צער/ פחד שנוצרו כתוצאה מהאירוע שהיה.

כאשר אני מרוקנת את כל הכאב שאני נושאת מהמעשה עצמו אוכל להתחיל לראות את האדם שמאחורי המעשה - ובסופו של דבר לסלוח לו ובכך לתת לעצמי את המתנה של שחרור, שמחה ואפילו אושר.

מומלץ מניסיון.


מצרפת תרגיל קטן של סליחה, למי שרוצה לנסות:

המלצה שלי לקחת לנסות עם אירוע מתון של 4-5 מתוך סולם של 1-10, ולא לקחת את האירוע הכי חריף שחווינו.

אפשרי בכתיבה או בעל פה.

חשוב ביטוי בקול רם אז עדיף למצוא חדר ריק או אדם קרוב שאנחנו יודעים שלא יהיה ביקורתי או שיפוטי כלפי המילים שנאמר.

לראות את עצמינו במקום בטוח – יכול להיות מקום בבית או בחוץ, אמיתי או מדומין.

רק אחרי שהתמקמנו במקום הבטוח שלנו ונוח לנו שם להיזכר באירוע.

להזמין בדמיון את הילד/ מבוגר שהיינו שם, וגם את האדם ממנו נפגענו. אפשר לשים לב איך הוא נראה בעינינו כרגע.

ואז לדבר/ לכתוב את כל הכאב שיש בתוכנו.

שוב ושוב ושוב

עד שלא נשארות מילים לומר -בלי להיות נחמדים בלי לנסות לייפות דברים.

וכאשר מסתיימות המילים מאוד חשוב לומר איך אני הרגשתי כאשר הדברים האלו הרחשו.

אני מרגישה כאב/ פחד/ זעם/ חוסר אונים.

שימו לב שאתם מדברים רגשות בחלק הזה ולא מחשבות.

כמו "אני חושבת שאתה לא היית בסדר" = מחשבה, "אני הרגשתי פחד"= רגש.

איך זה מרגיש עכשיו? כמה אפרי כעת לראות את האדם ממול?

האם אפשר לסלוח לאדם בלי לקבל את המעשה?

אם כן - לומר בקול רם " אני סולח/ת לך בלי לקבל את המעשה שעשית".

ובסיום להסתכל שוב על האדם ולראות איך הוא נראה כעת?

בהצלחה.

מוזמנים לשתף אותי,

כתיבה וחתימה טובה.

אילה

.


41 views0 comments